פסק-דין בתיק ב"ל 24608-05-11

1.         השאלה העומדת לדיון היא האם כדין נשללה זכאות התובע לקצבת ניידות החל מיום 1.10.10 על פי סעיף 20(א)(6) להסכם הניידות בשל חלוף ששה חודשים רצופים מיום שהתובע יצא את הארץ או על פי סעיף 2 להסכם הניידות, כך שיש לראות בתובע כמי שאינו נמצא בישראל.

2.         להלן הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת -

            א.         התובע, בן 76, מוגבל בניידות וזכאי לקצבה משנת 1977.

            ב.         החל מחודש יוני 2010 ועד תחילת שנת 2011, התובע יצא מישראל לפרקי זמן של כחודשיים או שלושה ובין נסיעותיו לחו"ל שהה בישראל פרקי זמן של בין שלושה שבועות לחודש (נ/1). על פי נתוני ביקורת הגבולות, בכל שנת 2010, התובע שהה בישראל 89 ימים שהם כרבע מהשנה (נ/2).           

            ג.          קצבת הניידות לתובע נשללה ממנו החל מיום 1.10.10, בנימוק שאינו נמצא בישראל, בהתאם לסעיף 20(א)(6) להסכם הניידות.

            ד.         זכאותו של התובע לקצבת ניידות כבר נדונה בעבר בבית דין זה (בל (ת"א) 1594/10, בפני כב' הנשיא שפיצר). באותו מקרה, השאלה שהיתה במחלוקת היא האם סעיף 20(א)(6) להסכם הניידות מתייחס למצב בו התובע יצא מהארץ לתקופות הקצרות מששה חודשים, ולא שהה בישראל שלושה חודשים רצופים. בית הדין קיבל את עמדת התובע וקבע כי בנסיבות בהן התובע לא יצא את ישראל במשך ששה חודשים רצופים, לא היה מקום לשלול ממנו את קצבת הניידות.

3.         לטענת התובע, הוא תושב ישראל והדבר כלל אינו במחלוקת. מאחר שלא יצא את הארץ לפרק זמן שעלה על ששה חודשים, לא התקיימו התנאים המצדיקים הפסקת קצבת הניידות. בנוסף, הוא לא נעדר מישראל פרקי זמן העולים על שלושה חודשים, אין שינוי בנסיבות העובדתיות המצדיק שלילת הקצבה לאחר פסק הדין הקודם שניתן בעניינו ואף על פי פסיקת בית המשפט העליון בפרשת רונס, אין מקום לקבל את עמדת הנתבע.

4.         לטענת הנתבע, יש לפרש את הסכם הניידות על פי מטרתו והגיונם של דברים. במקרה זה, התובע שהה בחו"ל תשעה חודשים בשנה ובישראל שהה רק 89 ימים שהם כחמישית מהשנה ולמרות זאת הוא מבקש קצבה המשמשת תחליף רגליים, אף שרוב השנה הרכב כלל אינו משמש אותו. במקרה של התובע, הנסיבות שונות מפרשת רונס, מאחר שרוב השנה אינו נמצא בישראל. מעבר לכך, פרשנות התובע מתעלמת מסעיף 2 להסכם הניידות. בפועל, התובע אינו נמצא בישראל ועל כן דין התביעה להידחות.

5.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל. להלן הנימוקים להחלטה זו  -

            א.         בסעיף 20(א)(6) להסכם הניידות, שכותרתו "הפסקת התשלום" נקבע -

                                    "תשלום קיצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו מלאו 6 חודשים רצופים מיום שהמוגבל בניידות יצא את ישראל, ובלבד שבתכוף לפני יציאתו מישראל קיבל קיצבה בישראל תקופה של 3 חודשים רצופים לפחות."

                        בסעיף 2 להסכם הניידות נקבע כי מוגבל בניידות הוא "תושב ישראל הנמצא בישראל".

            ב.         על פי לשונו של סעיף 20(א)(6), תנאי להפסקת הקצבה הוא יציאתו של המבוטח לששה חודשים רצופים מישראל. משאין חולק כי התובע לא יצא את ישראל לפרקי זמן העולים על שלושה חודשים, על פני הדברים, הסעיף אינו חל בעניינו.

            ג.          בבג"צ 3457/95 זכריה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(5)441 (1997), נדון מקרה של מוגבלת בניידות שיצאה פעמיים לחו"ל לכשלושה חודשים בכל פעם. בית המשפט העליון נדרש לשאלת פרשנות הביטוי "נמצא בישראל" וכן לשאלה מהו פרק הזמן שלאחריו יחשב המוגבל בניידות כמי שיצא את ישראל.

                        בית המשפט העליון קיבל את הטענה כי עצם יציאתו של המוגבל בניידות לחו"ל אינה שוללת את הזכאות לקצבה וכי אי הימצאות בישראל פרק זמן מסוים וזמני אינה שוללת את הזכאות לקצבת ניידות, אלא שיש לראות בתקופה זו כ"הימצאות קונסטרוקטיבית" בישראל. עוד קבע -

                        "בפרשנותו של ההסכם יש לתת את הדעת לכך כי הוא בא לספק את צורכי הניידות של הנכה, וצורך זה הוא העומד ביסודה של הזכות לקצבת ניידות. הסכם זה נועד "לסייע במימון 'תחליף לרגלים' שאינן מתפקדות כראוי להקל על ניידות המוגבל." (דב"ע נד/ 01-20 כץ  - המוסד לביטוח לאומי [7], בעמ' 332). אם כך, מה לי הכא (בארץ) ומה לי התם (בחוץ לארץ) לעניין נזקקותו של הנכה. שהרי לאותו צורך נזקק הוא גם בהיותו בחוץ לארץ.

                        הנה כי כן, על פי תכליתו של ההסכם ותפיסתו את המונח 'מוגבל בניידות', יש לראות גם את מי שנעדר גם תקופה קצרה מן הארץ בגדר 'נמצא בישראל'. לפיכך נותרה השאלה מהי תקופת ההעדרות הזמנית מן הארץ, שלאחריה נקטעת ההמצאות בישראל?"

            על השאלה השניה שהציג בית המשפט העליון, השיב -

                        "אין מניעה שנאמץ את הסדר שבסעיף 324 לחוק, שחל על כלל הקצבאות, גם על קצבת ניידות המשתלמת לפי ההסכם".